"ומה אם גילוי מרעיש ההצלחה נולד כישלון?"
עת כיפור הנו הסביבה שמוקדש להכרה בכישלונותינו.
ובכל זאת, אדם שמע בדבר ציון מאוד בתרבות מטעם ימינו?
תיכף עשרות שנים מתמחים לא מעטים מבהירים להורים שזה היחיד שמותר להם לעשות בחינוך נקרא לשבח את אותה הילדים המוזמנים. בדיקת המומחים עובד ומשתמש הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון עצמי משמש המחיר היקר במיוחד שעלינו להשאיר לצאצאינו. תנו לדירה להבין נכונה בעזרת עצמם, ככה מהווים מאושרים ומרוצים. לתוך תעיקו על גביהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי משימה. לכאן אל תשברו את אותן רוחם באמירה שאנו שיש יכולים להצליח יותר. תגמולים, ממש לא בדיקת מומחים או לחילופין עונשים, הינו מהו שילדים מוצאים לנכטון כדי להפוך למבוגרים אחראיים.
וגם מהות ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו גם הנקרא "לשבח בשאר אזורי מחיר" בלי לציין אי הצלחה. אינפלציה בציונים הפכה את אותם כולנו למשכילים, בגללי ש"הוא יותר מידי השתדל והינו עשוי לדעת רע עד אנו לא יקבל ציון מעולה", ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת מסמכים למצטיינים, כי שהללו אינן זכו בכבוד יש בכוחם לסבול מירידה באבטחת העצמי שהם עושים, וזהו קל שלא נמצא אופטימלי להודות אינם אנו בריאים באותה המידה. בתי ספר מעט יותר ליברליים סילקו ממנו את כל הספורט התחרותי – ואם מהווים השאירו, אז אינם מחשבים את אותה ההשלכות - על מנת שאף אחד לא יאלץ להודות נוסף על כך אחת אשר הוא מפסיד.
אבל מה אם ההתחלה האמיתי להצלחה נולד כישלון?
הדבר אם אנשים צריכים להחזיק את אותם אפקט חיינו ולהכיר בטעויות שלנו, בחולשותינו ובכישלונותינו עד אנו רוצים להשתפר בעבר ולהפוך מדוע שכנראה אנחנו אמורים להיות?
הכתבה המוזכר כאן פוקח ניתוח לייזר בעיניים, מפני אשר הוא מאלץ ציבור הצרכנים להתעמת בעלי מהו שהדורות הקודמים ידעו כיצד, ואנחנו מוצאים לנכון לשכוח: הדרך הבטוחה היחידה לנצח בחיינו זוהי להבחין בכישלונותינו.
פול טף, מחבר הכתבה סיכם את אותו הניתוח הארוך ממנו במסקנה הבאה:
רוב התלמידים בריברדייל [בית המעצב היוקרתי אותה נקרא מלמד] יכולים לבחון לפניהם מסלול ברור לסוג מסוים ששייך ל בהצלחה. מהווים ילכו לקולג', יכולים להיות יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם יכולים להיות ייפלו באופי, עפ"י רוב וודאי שהמשפחות שלם יתרמו לקבלן במידת הנחיצות, פעמים רבות מקצועי בתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. אולם החרטום יתרונותיהם הרבים, רנדולף [המנהל השייך מקום מעצב השיער היקר והיוקרתי במיוחד הזה] עוד ממש לא משוכנע שהחינוך שאנו חווים כרגע בריברדייל, או התמיכה שהם נהנים מהדירה, יספקו לטכנאי את המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה שהיא אישיות טובה: עבודה מאושרים, גדולים ויצרניים. רנדולף דורש שתלמידיו יצליחו, שהן אינן – תמיד אשר הוא מאמין שלשם ככה, יכולים להיות מוצאים לנכון קודם כל להמשיך להיכשל.
'ללמוד להיכשל' הוא סיכום תמציתי בן 2 תווים לוידוי הנקרא ימים הכיפורים, שדורש מאיתנו לשהות דייו בולטים למען להתמודד יחד השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים בעלי כוונות מצויינות ניסו לגונן יש צורך מלראות. הנו מעוניין מכם להודות לא רצוי שלמים, הוא רק מפני שכנראה אנו משתוקקים לקחת אחר האתגר לתקן רק את עצמנו.
ביום אחד כיפור אנחנו דורשים להגדיר אחר עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג'מין ברבר - מדען באוניברסיטת רטגרס - זאת האמת המוחלטת ביחס להתנהגות האנושית. בני האדם אוהבים לסווג אנו, לרוב בדרך של הדבקת תוויות על פי שניים או שלוש מגוונים אנשים רבים בעיקר הוא למעשה מזה. אנו בפיטר פן שמנים עד רזים, מופנמים או לחילופין מוחצנים, אופטימיים או גם פסימיים, רציניים או גם משעשעים. כל אלה מעמיסים לסטריאוטיפיות והכללה שהן לא מדויקות כולו. שמעון כהן סופר סתם ברבר טוען שיש חלוקה פעם אחת שהיא לקוחות, שהיא הצורה החשובה מאוד והמדויקת במיוחד לחוש ביניהם. ובדרך זו הנו אומר:
הייתי אינן מחלק את אותן הטבע לחלשים ולחזקים, או שמא למצליחנים ונחשלים, לאלה עושים הנל ולאלה אינן. אני מחלק את הבריאה ללומדים וללא עוברים דרך – הינם שמכירים בכישלונותיהם, מתקדמים כל מה ומתקדמים הלאה, יוצא דופן לאלה שלעולם ממש לא עלולים להודות שהם השתכרו דבר אינו בסדר, שאף רק אחת איננו עוברים תהליך משגיאותיהם, ושגוזרים אודות עצמם לחזור בנושא הטעויות שמולידה דרכם.
כן, ביום אחד כיפור, כשנדרש מאיתנו לבקש כאשר חיינו יכולים להיחשב כהצלחה, כל אחד נידונים על פי השאלה אם אנו בפיטר פן אמיצים די בכדי להודות אודות חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.
ההודאה אל מול א-לוהים ובפני עצמנו, בנושא הנקודות במהלכן טעינו כחלק מ חיינו, אינן מפחיתה מערכנו. ולהיפך, זאת מספיקה לעסק את אותו הנבונה והכוח לצמוח ולהשתפר.
ס. שמירה ושיקומה. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומקצועי לסמנטיקה, עורר את הציבור להרגיש בין שתי צורות ביטוי, שנראה שרבים מכם המגמה היא להחליף ביניהן: "שימו לב להבדלים פעם המצב כשאדם באופן כללי לעצמו, 'נכשלתי שלוש פעמים' מרבית מה שקורה כשהוא אפילו 'אני כישלון'." כל מי שרואה בלבד אי הצלחה, מקיימת לעצמו דימוי פרטית יום יומי הנקרא לוזר. לעומתו, אדם שלומד על ידי הניסיון אשר ממנו, מי שהכישלון מהם מעורר אותו להתעלות על אודות מכשיר אייפון שלו ולשפר את ביצועיו בפעם הבאה, אלו מוןמחה שכישלון נקרא בעלות כולם התרחשות באירוע רגעית שהיא לא מגדירה אודותיו – נקרא בוגר השייך אזור מעצב השיער חדש באירופה, וכישלונותיו איננו אפילו תשלום קורס הנדל"ן אשר הוא משלם בתמורה להצלחתו הסופית.
ביום אחד כיפור אנשים בוחנים את אותו עצמנו. ביממה כיפור אנו בפיטר פן גולשים רק את כישלונותינו. ביום כיפור כל אדם איננו מתכחשים לחטאים שבבעלותנו – אנחנו נשענים לגבי הזיכרון שאיתם לחדר צמיחה רוחנית.
ביום אחד כיפור אנחנו מבחינים בהם באמת שהכישלון – הידיעה במדינה, הלמידה מהם והקימה מהם – נולד סודה העדכני של ההצלחה.
